החלטה בתיק בש"פ 5947/11

א.             ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 17.7.11 (השופטת סלוטקי) ומיום 26.7.11 (הנשיא אלון) בתיק מ"ת 6492-03-11, שדחו את בקשת העורר לעיון חוזר, והותירוהו במעצר בית, על פי החלטה מיום 15.3.11 (השופט מגד).

רקע והליכים

ב.             כנגד העורר (יליד 1987) וארבעה אחרים הוגש ביום 3.3.11 כתב אישום הכולל 26 אישומים. לעורר, שהוא הנאשם 5 בכתב האישום, מיוחסים האישומים ה-14 וה-26, ועניינם קשירת קשר לפשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והלבנת הון, עבירות לפי סעיפים 499(א)(1) ו-415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ולפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 בהתאמה. על פי האמור באישום ה-14, מעורב מרכזי בפרשה, הנאשם 1 (להלן עמר) יצר קשר מבית הסוהר עם העורר לקבלת בגדים במרמה בחנות בבאר שבע, וכי כתוצאה מהמרמה מסרה עובדת החנות לעורר, באמצעות מעורב נוסף בפרשה שזהותו אינה ידועה, בגדים בשווי 25,000 ש"ח. על פי האמור באישום ה-26 נטען כי עמר הלבין את הכספים אותם הצליח להפיק ממעשי המרמה, בסך כשני מיליון שקלים, בין היתר באמצעות העורר, על ידי השקעת הכספים בהימורים בתחנת טוטו; העורר ואנשים אחרים העבירו - כנטען - ביודעין את כספי המרמה לתחנה, ולקחו מהתחנה כספי זכויות, הכל בהתאם להנחיית עמר. 

ג.              סמוך להגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 15.3.11 הורה בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט מגד) על שחרורו של העורר בערבות בתנאי מעצר בית מלא, זאת נוכח סכומי המרמה המיוחסים לעורר, הפחותים משל יתר השותפים לפרשה, עברו הפלילי שאינו מכביד ואינו כולל עבירות רכוש או מרמה, והתמשכותם הצפויה של ההליכים בתיק.

ד.             ביום 17.7.11 נדחתה (על-ידי השופטת סלוטקי). עתירת המבקש לעיון חוזר בהחלטת המעצר. בדיון בבקשה הסכים בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום ה-14 לכתב אישום, אך טען כי אין ראיות לכאורה להוכחתה של עבירת הלבנת ההון, המיוחסת לעורר כאמור באישום ה-26. לאחר בחינת הראיות בתיק קבע בית המשפט, כי ניתן להסיק שהמבקש ידע כי הכסף שהועבר על ידיו לתחנת הטוטו מקורו במעשי המרמה שביצעו מעורבים נוספים בפרשה. על כן נקבע כי ישנן ראיות לכאורה כנגד העורר גם ביחס לאישום ה-26 בכתב האישום. עוד צוין, כי שילובן של העבירות המיוחסות לעורר, בשים לב לתחכום ולתכנון בהן נתבצעו, עם שתיקתו בחקירה, ועם העובדה שהעורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו שעה שהיה משוחרר בתנאים מגבילים בתיק שהתנהל נגדו בבית משפט השלום, יש בהן כדי לבסס את החשש כי נשקפת מן העורר מסוכנות לציבור באופן המצדיק את שהייתו בתנאים מגבילים. על כן, החליט בית המשפט המחוזי לדחות את הבקשה לעיון חוזר, תוך קביעה כי הראיות לכאורה כנגד המבקש משמעותיות, וכי עילת המעצר בגין מסוכנות שרירה ועומדת.

ה.             ביום 26.7.11 הגיש העורר בשנית בקשה לעיון חוזר בתנאי מעצר הבית ולהקלה משמעותית בתנאי השחרור. בבקשה נטען כי העורר הורשע במספר עבירות בתיק אחר שהתנהל נגדו בבית משפט השלום, ואותו הליך מצוי בשלב טרם הטיעונים לעונש. על כן ביקש העורר להשתלב בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן לגמילה מסמים. בית המשפט (הנשיא אלון) דחה את הבקשה ביום 26.7.11 משלושה טעמים עיקריים: ראשית, בקשתו הקודמת של המבקש לעיון חוזר (שהוגשה אך מספר ימים קודם) נדחתה, ועל כן ערכאת הערר היא המקום לבחון פעם נוספת את החלטת המעצר. שנית, הנסיבות החדשות שהציג המבקש שעניינן ההליך הנוסף המתנהל נגדו, אינן יכולות לשמש משקל לשם בחינת המעצר בתיק הנוכחי. שלישית, חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות בתיק בית משפט השלום מיום 21.7.11 שלילית, וצוין בה כי המבקש אינו משתף פעולה עם שירות המבחן, וכי בבדיקת שתן שנערכה לו נמצא שהוא צורך סמים מסוג קוקאין.

הערר והדיון

ו.              כלפי שתי החלטות אחרונות אלה הוגש הערר הנוכחי. בערר ובדיון נטען מפי בא כוחו המלומד של המבקש, כי שגה בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 17.7.11, שלפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחתה של עבירת הלבנת ההון. בין היתר נטען לענין זה, כי מחומר הראיות אין עולה שהעורר העביר את הכספים לתחנת הטוטו על מנת להסתיר או להסוות את מקורם, רכיב המהוה יסוד מיסודותיה של עבירת הלבנת ההון. עוד טוען בא כוח העורר, כי בית המשפט קמא קבע קביעות בדבר מסוכנותו של העורר ללא ראיה התומכת בכך; חלקו של העורר בפרשיית הלבנת ההון - כך נטען - הוא מכל מקום מזערי, נוכח מעורבותו בהעברת 45,000 ש"ח בלבד מתוך כ-800,000 ש"ח שהועברו דרך תחנת הטוטו, והעורר לא היה מעורב בעברו בעבירות מרמה או בעבירות הלבנת הון. לבסוף, ציין בא כוח העורר כי משפטו עלול להימשך עוד זמן רב - בין היתר נוכח ריבוי האישומים והנאשמים - ואין הצדקה להשאיר את העורר במעצר בית זמן ממושך בנסיבות אלה, בהתחשב בחלקו המזערי כנטען. אשר להחלטת בית המשפט מיום 26.7.11 נאמר, כי לא היה מקום להתחשב בהחלטת הממונה על עבודות השירות, שכן זו אמורה להיבחן אך לאחר הליך טיפולי ולא לעת זו.

ז.              בדיון הטעימה באת כוח המדינה מנגד, כי לשיטתה אין לשנות מתנאי המעצר. בין היתר, נטען, כי מחומר הראיות עולה שהעורר היה מעורב בפרטי התרמיות ובכוונת המעורבים בפרשה להשתמש בתחנת הטוטו במטרה ל"הכשיר" את הכספים; מכך ניתן להסיק קיומן של ראיות לכאורה באישום בעבירת הלבנת הון. כן נטען, כי שתיקתו של העורר בחקירה מחזקת משמעותית את ראיות התביעה, ומקשה על הטענה כי מעורבותו של העורר בפרשה היתה מזערית. בנוסף, נטען כי העורר ביצע את העבירות בהן הוא מואשם בשעה שהיה משוחרר בתנאים בתיק אחר. כל אלה מעידים על מסוכנותו של העורר, ועל כך שלא ניתן לתת בו את האמון הדרוש לשם הקלה בתנאי מעצרו. לענין החלטת בית המשפט מיום 26.7.11, המדינה סומכת ידיה על החלטתו של בית המשפט וטוענת, כי עבודות שירות אינן רלבנטיות בעניינו של העורר, וכן אין כעת המלצה להליך טיפולי וגם לא מסגרת אפשרית; אשר על כן, עמדת המדינה היא, כי יש לאמץ את עמדת בית המשפט המחוזי, ולדחות את הערר.

הכרעה

ח.             אין חולק, כי קיימות ראיות לכאורה לכך, שהעורר קשר קשר לביצוע פשע וקבלת דבר במרמה יחד עם עמר. המחלוקת נוגעת לשאלת קיומן של ראיות לכאורה נגד העורר, ביחס לאישום ה-26 הנוגע לעבירת הלבנת הון. לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בערר, בהחלטת בית המשפט המחוזי ובחומר הראיות שהובא לפני. הגעתי לכלל מסקנה, כי חומר הראיות - בין השאר הודעות העדה אלחדד, בעלת תחנת הטוטו, מבסס תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר, הקושרת אותו למעשים אשר מיוחסים לו גם לעניין דנא. מחומר הראיות עולה, לכאורה, כי את הפקדת הכספים ואיסופם מתחנת הטוטו ביצע העורר בהנחייתו של עמר ועל פי הוראותיו. את ידיעתו של העורר למקור הכספים ניתן להסיק גם ממעורבותו באישום ה-14, עבירה שבוצעה בסמיכות להעברת הכספים; כן ניתן להסיק מקשריו עם עמר לביצוע עבירות מרמה, כי מטרת הפקדתם של הכספים בתחנת הטוטו, שהיתה גדולה כהודעת גב' אלחדד מ-20.2.11, ואיסוף כספי הזכיה, נעשו במטרה להסתיר או להסוות את מחזור הכספים ואת מקור ההכנסות שהפיקו מעשי המרמה, ולמצער עצם העורר עיניו לכך אם לא למעלה מזה. לא אכנס לפירוט נוסף של הראיות. בנסיבות אלה, סבורני כי צדק בית המשפט קמא בקבעו, כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר בנוגע לעבירת הלבנת הון המיוחסות לו באישום ה-26.

ט.             אמנם, ענייננו בעבירות רכוש, בעיקרן, שהמחוקק לא קבע לגביהן עילת מעצר, אך כבר נקבעה ונשנתה ההלכה כי גם עבירות מסוג זה עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור ולגבש עילת מסוכנות, עד כדי מעצר מאחורי סורג ובריח (שאיננו מתקיים כמובן בנידון דידן). (ראו בש"פ 6800/05 מכלוף נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.8.2005); בש"פ 5571/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (4) 268 (1998); בבש"פ 10157/03 שלום איסקוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.12.2003)), החלטה שעסק ספציפית בעבירת הלבנת הון, נאמר מפי השופט טירקל כי אמנם עבירה זו אינה מקימה עילת מעצר על-פי דין, "אולם - ככל עבירת רכוש - הדבר תלוי בנסיבות, שיש והן מעידות על מסוכנות המקימה עילת מעצר" (השופט טירקל).

י.              במקרה דנא, קיומן של ראיות לכאורה להוכחת אשמת העורר בביצוע המעשים המיוחסים לו, בצירוף העובדה שאלה בוצעו בתחכום ובשיטתיות יחד עם אחרים; שתיקת העורר מכל וכל בחקירותיו, לאו מילתא זוטרתא כשלעצמה, כמובן בגדרים המשפטיים המתאימים; והחומרה שבביצוען לכאורה של העבירות המיוחסות לו שעה שהיה משוחרר בתנאים מגבילים בתיק שהתנהל נגדו בבית משפט השלום באשדוד, ועניינו החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית וכן החזקת סכינים שלא למטרה כשרה - כל אלה מביאים למסקנה כי אין מקום לשנות מתנאי שחרורו של העורר, קרי מעצר בית. העורר יישאר איפוא במעצר בית עד תום ההליכים נגדו בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע שבתיק דנא.

יא.           יחד עם זאת, איני מתעלם מכך שבהתאם להחלטת בית משפט השלום באשדוד (השופטת לביא), מיום 22.6.11 במסגרת ת"פ 19213-08-10, צפוי ("לפנים משורת הדין") להתקיים ביום 18.9.11 דיון באפשרות כי העורר ישולב בהליך גמילה או בהליך טיפולי חלופי. איני מביע כמובן כל דעה בעניין לגופו, וכבר נאמר מה שנאמר מעלה בענין אי התאמתו לעבודות שירות, אי שיתוף פעולה עם שירות המבחן והימצאות סם בשתן העורר; ואולם, אם ימצא בית משפט השלום - ושוב, איני קובע כמובן דבר וחצי דבר בעניין זה - כי יש לבדוק שילוב העורר באחת ממסגרות הגמילה או הטיפול במסגרת התיק שלפניו, תנאי המעצר שנקבעו בתיק נשוא ענייננו לא ימנעו יציאתו בליווי מתאים לבדיקת היתכנות הדבר. כמובן גם אין בכך כדי לקבוע באשר ליחס בין ההכרעה בתיק בית משפט השלום למצב העורר בתיק דנא.

יב.           ער אני לכך שמעצר בית ממושך כשלעצמו אינו מילתא זוטרתא, ויש בו "הגבלה, ואף הגבלה קשה, על חרות הפרט, במיוחד ... שבירור התיק העיקרי עלול להתארך חודשים ואף שנים" (דברי השופט עמית בבש"פ 5564/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם). ככל שיתארך המשפט בתיק זה או תתקיים עילה אחרת המעוגנת בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, תהא בידי המבקש האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר, מבלי שאטע כמובן כל מסמרות לעניין זה ולזיקה בינו לתיק האחר.

י"ג.     אני נעתר איפוא חלקית לערר כאמור בפסקה י"א למעלה.

           ניתנה היום, כ"ג באב התשע"א (23.8.11).